נסים צאיג שליחויות (2000) בע"מ נ' שופרסל בע"מ - פסקדין

החלטה

הנתבעת – המבקשת, הגישה בקשה להורות למשיבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה בסך 80,000 ₪, בהתאם לסעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

בבקשה נטען, כי המשיבה – התובעת, הינה חברה בע"מ, וכאשר מדובר בתובעת שהיא חברה בע"מ, חלה עליה חזקה, כי יש לחייבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.

נטען, כי ההצדקה בחיובה של מתן ערובה להוצאותיה של שופרסל נעוצה לא רק בקיום החזקה האמורה, אלא גם בטיבה של התובענה, וגם בהתבטאויותיה של המשיבה במסגרת כתב התביעה, המהוות עדות באשר ליכולתה הכלכלית:

בסע' 32 לכתב התביעה, מצהירה המשיבה, כי הפסקת ההתקשרות בינה ובין המבקשת הובילה להתמוטטות כלכלית של המשיבה.

סיכויי התביעה קלושים.

בתגובה טען ב"כ המשיבה, כי בענייננו מתקיימים שני הסייגים בגינם לא יורה ביהמ"ש על הפקדת ערובה; סיכויי התביעה הגבוהים; מדובר בתביעה מבוססת; כמו-כן, המשיבה הינה חברה רווחית, בעלת רכוש המוכיח איתנות פיננסית ויכולת פירעון מלאה ואין כל חשש שמא לא תעמוד המשיבה בתשלום הוצאות המבקשת במידה ותדחה תביעתה.

לחלופין נטען, כי הסכום שנתבקש ע"י המבקשים להפקדה כערובה לחיוב בהוצאות – היינו מופרך ונטול בסיס.

בתשובה לתגובה מוסיף ב"כ המבקשת וטוען, כי שאלת סיכויי התביעה תבחן רק במקרים חריגים, וגם אז נטל ההוכחה יהא על החברה התובעת, וזאת לאחר שביהמ"ש בוחן את איתנותה הכלכלית של החברה התובעת בהתאם לראיות שמביאה החברה התובעת.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום לקבל את הבקשה ולהורות בנסיבות הקיימות על הפקדת ערובה, מהנימוקים כדלקמן:

סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.

המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647 בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y נ' שגב ואח', פ"ד נ' (3) 473, 471.

בע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים תק-על 2008 (1) 1855, שם קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 כדלקמן:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהייתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותןנסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624).

משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים (השוו:  The White Book, 620 para. 25.12.7). הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (עיינו:פרשת איברהים, שם,שם; רע"א 3601/04 וינצ'ון נ' מדינת ישראל – מנהלת ההגירה /משטרת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 18.10.2007) וכן דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו החדש: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008, שם בעמ' 30-27)".